דיני נזיקין הנם מטריה משפטית ייחודית אשר עוסקת בהגנה מפני נזיקים מסוגים שונים. דני הנזיקין נשלטים על ידי פקודת הנזיקין אשר מפרטת בתוכה רשימה של עוולות מסגרת ועוולות פרטיקולריות אשר מכוחם זכאי לפיצוי הניזוק מן המזיק , לאחר הוכחות הנזק כמו גם יסודותיה של העוולה הכללית או הספציפית אשר נוגעת לנזק אשר ארע לניזוק.
דוגמא לעוולה ספציפית , תקיפה , הסגת גבול , וכליאת שווא. ייחודה של העוולה הספציפית הוא שהתובע המוכיח את יסודותיה זכאי לפיצוי מאת המזיק. הוכחות יסודות העוולה נעשית באמצעים הראיתיים הקיימים בדין האזרחי , ולא נדרשת הוכחה מעבר לכל ספק סבר , אלא הוכחה שהיא ברמת מאזן ההסתברויות קרי 51 אחוז.
לעומתה רעותה עוולת המסגרת היא עוולת הרשלנות אינה עוולה ספציפית אשר מהווה הסדר מיוחד , אלה עוולה כללית אותה ניתן להחיל כמעט על כל מקרה ומקרה , כך לדוגמא: אנו מוצאים אל עוולת הרשלנות כעוולת מסגרת ביחס לרשלנות רפואית , מקצועית , כללית , וניתן להחיל את עוולת הרשלנות כמעט על כל מקרה ומקרה. ייחודה של עוולת הרשלנות על כל גווניה היא בכך שיסודות עוולת הרשלנות מיושמים בכל מקום בו מבקש התובע להחילה על מעשי המזיק.
יסודותיה של עולת הרשלנות הן חובת זהירות כללית , חובת זהירות ספציפית , הפרה של חובת הזהירות ונזק אשר ארע כתוצאה מהפרת חובת הזהירות. החלטות בית המשפט מלמדות לאורך השנים כי בישום עוולת הרשלנות , בתי המשפט מיישמים את מבחן האדם הסביר , או בשמו האחר מבחן הסבירות , על מנת לבחון האם הופרה חובת הזהירות.
מבחן האדם הסביר הוא מבחן אמורפי , בו לא ניתן להצביע על שום דבר מוחשי, לאמור בית המשפט היושב בדין הוא היחיד אשר בוחר האם להפעיל ואיך ובאיזו מידה להפעיל את מבחן האדם הסביר שבאמצעותו נגזרת התשובה לשאלה האם הופרה חובת הזהירות כן או לא , ולמעשה בית המשפט או היושב בדין הוא האדם הסביר , אשר למעשה דורש מן הפרטים בחברה סטנדרט התנהגות ברמה מסוימת.
מקום בו בית המשפט קובע כי הופרה חובת הזהירות , וכי קיים קשר בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק , הוא מחייב את המזיק לשלם לניזוק את ניזיקו, כפיצוי על הנזק אשר ארע לו בגין מעשה המזיק .
הפיצוי יכול להיות עבור נזק נפשי ו/או נזק פיזי , והוא לא חייב להיות קשור רק לנזק אנושי , לניזוק , הוא יכול להיות קשור גם לנזק לרכושו של האדם , לדוגמא במקרה שריפה , וגם למקרקעין של אותו אדם . גובה הפיצוי הוא שאלה של הוכחה , בה הניזוק צריך להוכיח את שווי הנזק ומקום בו לא מתאפשר לניזוק להוכיח את שווי הנזק בתי המשפט נוהגים ללכת על דרך האומדנה.
במידה ועסקינן בנתבע בנזיקין , חשוב להבין איך ניתן להביא למצב בו בית המשפט לא מחייב את הנתבע בנזיקין של התובע , ולמעשה חשוב להבין ליישם את ההגנות אשר עומדות לנתבע וזאת לאחר יישום החוק וההלכות הקיימות בנושא. נתבע בנזיקין לא צריך להוכיח דבר , שכן הכלל במשפט האזרחי הוא המוציא מחברו עליו הראיה , ולכן אין הנתבע צריך להביא ראיות בפני בית המשפט, אלה נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע . ברם מקום בו עסקינן בנזיקין ומשמתחילה פרשת ההגנה במשפט מוטל נטל מסוים הנתבע להראות כי הוא לא התרשל או לא הפר עוולה פרטיקולרית מסוימת ובכך אין לחייבו בנזקיו של התובע.
לאחר הדיון בשאלת האחריות מתחיל הדיון בשאלת הנזק , שכן יש להוכיח את הנזק ביחס להפרת חובות הזהירות . הוכחות הנזק במקרים רבים נעשית על ידי מומחים כמו במקרי רשלנות רפואית בהם מובאת חוות דעת לעניין הצרכים הרפואיים העתידיים של הניזוק ולאחר שאלה מוכחים משפטית , פוסק בית המשפט את סכום הפיצויים אותו על הניזוק לשלם למזיק. עו"ד נתנאל סבג הינו מומחה בתחום הנזיקין על הכר הרחב של הנישות ותתי ההתמחויות המרכיבות את חוק הנזיקין ובניהן נזיקין בתחום הגוף, הרכוש, הנפש ועוד.